כשמדברים על כתיבה, רוב האנשים חושבים על סיפור או מאמר שהם קראו לאחרונה, אבל אינה דומה כתיבה אקדמית לכתיבה ספרותית. יש הבדל גדול בין השתיים, וכל אחת מהן משמשת למטרות שונות לחלוטין.
השימוש בכתיבה אקדמית נעשה במחקרים, בעבודות סמינריוניות, במאמרים מדעיים ובתזות, כשהמטרה היא להעביר מידע בצורה ברורה, מסודרת ומדויקת. בכתיבה כזו אין מקום לרגש או לדעה אישית. היא מבוססת על עובדות, נתונים ומקורות חיצוניים, וכל טענה צריכה להיתמך בציטוטים ממחקרים. סגנון הכתיבה הזה הוא פורמלי מאד, במשלב גבוה ובהקפדה על קוהרנטיות, ולרוב, יש לו מבנה קבוע, שכולל מבוא, גוף ומסקנות.
לעומת זאת, כתיבה ספרותית היא עולם אחר לגמרי. כאן הקווים מטושטשים יותר, והדמיון משחק תפקיד מרכזי. סיפורת, שירה, רומנים ואפילו טורים אישיים בעיתון, כולם נחשבים לכתיבה ספרותית, כשהמטרה היא לרגש, לסקרן ולמשוך את הקוראים לתוך עולם אחר; לתת להם הפוגה לרגע מהיומיום השוחק ולסחוף אותם רחוק. כאן אפשר לשחק עם מילים, להשתמש במטאפורות ובדימויים וליצור סגנון אישי. אין חובה להיות אובייקטיביים, ואפשר לשלב רגשות ונקודת מבט אישית.
שני סוגי כתיבה, ואין אחד נכון יותר מהאחר. זה תלוי ספר, כתיבה ומחבר.
כתיבה אקדמית חייבת להיות מדויקת ומבוססת מחקר, בעוד שכתיבה ספרותית יכולה להיות אישית ורגשית. באקדמיה קיים מבנה ברור וקבוע, ואילו בספרות אפשר לשבור חוקים וליצור משהו חדש. כתיבה אקדמית מתאימה לעולם המחקר והלימודים, ואילו כתיבה ספרותית נועדה לספר סיפור, ויש בה חירות להפליג למחוזות הדמיון.
ראשית, מה המטרה שלך בכתיבה?
אם ברצונך לשכנע או להציג מידע מדעי, הכתיבה האקדמית היא הבחירה הנכונה. היא מתאימה לעבודות מחקר, מאמרים וניתוחים מעמיקים, בהם חשובים דיוק, עובדות ומבנה מסודר. לעומת זאת, אם הכוונה שלך היא לרגש, לספר סיפור או להעביר חוויה, הכתיבה הספרותית תאפשר לך חופש אמנותי וחופש פעולה לשחק עם המילים, להביע רגשות, להמציא ולדמיין וליצור חיבור אישי עם הקוראים.
בפועל, לא תמיד צריך לבחור רק בסוג כתיבה אחד. כתיבה רשמית שמשולבים בה אלמנטים יצירתיים, עשויה לייצר טקסט מרתק ונגיש יותר. אפשרות נוספת היא, לאחר שהמחקר האקדמי מוכן, להפוך אותו לספר עיון המיועד לקהל קוראים רחב.
אני מזמינה אותך לבדוק עמי התאמה ועזרה בעריכת כתב היד שלך.
בהצלחה רבה, מחכה לך…
דפנה פיינס שער 052-6540908