איתי הגיע אליי עם 'סיפור סינדרלה' קלאסי: ילדות קשוחה בפריפריה, פנימייה צבאית ששנא כל דקה שם, וסיכויים רבים להפוך לעבריין צמרת…
בניגוד לכל התחזיות הקודרות ולצפי המורים שלא יעשה אפילו בגרות, הוא סיים תואר במדעי המחשב, מנהל חברת סייבר ומתחזק קריירה מצליחה.
שמחתי לערוך את הספר שלו, שכלל מסר מחזק ואופטימי לכל מי שחושש להיכשל בדרך, וחיכיתי לרגע שיגיע אליי עותק עם הקדשה, שהתמהמה שוב ושוב.
ואז, ביד ההשגחה, בבית קפה על אם הדרך, נפגשנו במקרה (או שלא…). אני הייתי בדרך לבית הוריי בצפון והוא יצא לטיול עם בנותיו הקטנות.
עמדנו פעורי פה זה מול זה, כאילו מה? מה הסיכוי?
"איזה מזל שיש לי ספרים באוטו" הוא אמר ורץ החוצה, משאיר תחת השגחתי שתי ילדות שנעצו בי עיניים סקרניות. על דלפק הגשת הקפה, עם עט ששאל מהבריסטה, הוא כתב לי הקדשה נרגשת, שנחתמה במילים "באהבה ענקית"…
יצאתי החוצה עם שתי כוסות קפה ביד, שוקו אחד לילד וספר חדש אחד.